"בניגוד לכל הציפיות, אני לא שותה קפה על הבוקר".
פתחתי במשפט מחץ שיש בו אלמנט של הפתעה.
אני לא עושה משהו שכולם עושים ומצהיר על כך בריש גלי, ועוד בעידן הפייסבוק, שבו כולם מתיישרים עם כולם, למרות שהקונספט הזה – "כולם", כמו "להתיישר", לא ברור לגמרי.
הנה לכם סוג של achievement, שבעת אחרת שווה גרוש וחצי, אולם הוא סוג של מטמון בתקופת
ה , trash – זבל בעברית, למרות שבאנגלית יש לה "איכויות" שונות לגמרי.
את האמירה בהחלט צריך לסייג, כי מי ש"לא שותה קפה על הבוקר" זה אני, כלומר כולה - אני, ואילו אני, בוודאות גמורה ובהחלטיות של ארמדילו, לא ממש מעניין איש, לא כולל את ברליוז, שכל עולמו סביבי, אבל זה לא יחשב כהישג, הרי אני היחיד שנותן לו אוכל.
ואגלה לכם בטרם עת, שהפייס, עם כל ההערכה שיש, לא ממש במרכז הדיון שלי בפוסט, אולם על הדרך, אם אפשר, למה לא להשחיל ביקורת קטנה, על האווז שמטיל ביצים של זהב עבור החנון היהודי הזה, מהרוורד או ייל, בכל מקרה ה – IVY LEUGE המוקצה הזה של האמריקאים, שיצרו מפלצות הרסניות מאוד, שעושות לעולם זוועות אמיתיות, אשר אפילו וונדר וומן הישראלית, כוסית העל, גל גדות, לא תצליח לסדר, בוודאי לא בסרט בודד שנבחרה לככב בו בתפקיד משנה, אולם עבור הפרובינציה המקומית, זה יחשב להישג גדול בהרבה מזכייה שגרתית משהו בנובל.
איני מזלזל בגל גדות, הרי עם טוסיק כמו שלה אפשר באמת להגיע רחוק, יעידו כל פשקווילי הרחוב, שבה היא מפרסמת ג'ינס של יצרן כלשהו, שבוודאות החזיר לעצמו את ההשקעה בה.
את האמירה האחרונה אפשר לקמט למשוואה האומרת כך:
"הטוסיק של גל גדות, פלוס הרבה כסף של בעלי קסטרו, פלוס נעלם, שווה לעוד הרבה יותר כסף לבעלי קסטרו. [כסף + טוסיק + נעלם = הרבה יותר כסף]
תשאלו מה הנעלם!
מה באמת הנעלם?
אנחנו, או כל הפתאים עם התחת הגדול, השמוט, הנמוך מדי, הצר מידי, הלא מספיק עגול, שחושבים שאם נרכוש את Jeanius Jeans של קסטרו, התחת שלנו ייראה כמו הטוסיק של גדות.
ובכן רבותי, זה לא יקרה, כי לגדות יש טוסיק ולנו יש תחת וזו אקסיומה.
---
I like you""
בעת שבן או בת הזוג של בת או בן הזוג שומעים את הצירוף הקטלני הזה, הם מיד מצפים להמשך המתבקש:
אבל – *but, כלומר:
זה לא מספיק כדי:
להמשיך את הזוגיות או להיות לבעל או לאישה של הצד הפסיבי בשיחה.
מילת ה - like, שאין לה מקבילה מדויקת בעברית העניה משהו - היא מילת מיסמוס, מילה שמבטלת צריכות, מילה שבעיקרו של דבר מעידה על העדר יכולת החלטה, או בריחה ממחוייבות.
על המילה הזאת, ועל הקונספט שהיא מייצגת, ייצר החנון מן ה – IVY LEUGE, את המפלצת שמשפיעה הכי הרבה על חיינו, את ה - facebook.
מה הסוד של הפייסבוק אם כן?
בדיוק העניין שהזכרתי למעלה: העדר מוחלט של מחויבות או בריחה מן הצורך לברור את המוץ מן התבן, או יותר מזה, את הזבל מן ה – TRASH, הרי איכות לא ממש קיימת ו/או נחוצה בעת זו.
זה הסוד של מרק צוקרברג, שהבין כיצד הוא, באופן לגמרי אישי, יכול להכיל בתוך המגבלות האישיות שלו, מיליארדים כמונו.
עד לעת שלו, אנשים גדולים נמדדו ביכולת שלהם להחיל את עצמם על ולא להכיל בתוכם את, וזה הבדל עצום.
---
בעת שמרשל מקלוהן תבע את האמירה לפיו "המדיה הוא המסר", התכוון לכל מיני, רק לא לאפללו ולאולג.
השינוי שתבע אמנם אירע, אולם הוא נמשך תקופה מאוד קצרה, הרף עין בפרספקטיבה אקדמית - היסטורית.
המדיה משלה, עשור ומחצה, ואז הסתמן שינוי רע מנורא, המשתמש הפך ליצרן התוכן, הוא היה למדיה.
לא עוד בעלי דעה, אלא הדעה - או העדרה, היא שמנחה את המון ההדיוטות בדרך הרסנית שלא מובילה לשום מקום שבו אפשר להתרווח ולהגיד, הנה עשינו ככה וככה והטבנו עם עצמנו וגם אתם קצת.
ההדיוטות, מרביתם אידיוטיים גמורים, לא ממש יודעים מה וכיצד לעשות עם המכשיר המופלא הזה שהאלה פורטונה השמיטה מידה לרגע.
המדיה הפכה חיריה.
חיריה הייתה למדיה.
והפסולת לשמשיה.
כך, נערה בולימית מתוסבכת נורא, הפכה לסלב לרגע, וזוג תאומות סתומות ומכוערות, למובילות טרנד, במקום דעה או דעת, שהן לעולם לא שמעו עליה.
עסקנים בלירה, שהיו לפני דור מנהלים מרכול בעיירת פתוח שכוחה, evolved לטייקונים של מדיה, לא כבעלים אלה כבוררים – סלקטורים של התכנים שלה.
מציאות חדשה נולדה.
מציאות שאקירה קוראסאווה – רשומון, מעולם לא פילל לה, ריאליטי קראו לה והיא הפכה למדורת השבט שכולם מסיבים מסביב לה.
מורכבות הלאה, פשטות ורדידות ימשלו בה.
וכי מי צריך שכל ברולטה.
לא הזוכה, נדיר יש לציין – סוג של הוכחה לטענה, ולא הבעלים, זקוקים לה.
תנו לצ'אנס, שנחזה הוגן, למשול בכיפה.
אולם הצ'אנס כמו פלסטלינה, מקבל את הצורה של הלוחצים בה.
כי בין הצ'אנס של ההדיוט לבין הגורל שמותווה בידיה הבלתי רחומות של האלה פורטונה, אין שום נקודת השקה, אפילו לא בעלמא של אספמיה.
הצ'אנס כמו זונה, מתמסרת למתחזים לחזקים ממנה. (בדרך כלל הכסף קובע).
באיבחות של טעות בלתי מובנת, חשבנו שמהפכות יצמחו ממנה.
היום זה ברור לגמרי שזה לא ככה.
במירב, בינוניות אפורה, נניח פילדמרשל סיסי, או יאירי החמוד והסקסי ישגשגו בזכותה.
---
חשבו רגע.
בעיני ההדיוט, כמוני, כמוך, מה רע בשעות של פנאי מציק שהופכות לעיסוק בחינם ובן רגע ודבר לא צריך כדי לעסוק בה?
שלושים לייקים על תמונה של לאסי שוכבת על גבה בצידוד ימינה פלוס 5 shares, על הסיפור המזעזע של חדווה, ושתי בקשות לחברות של חרמנים בריבוע או רווקות נואשות שאיבדו כל תקווה.
כל זה בתמורה לקצת יותר לייקים וכמה תגובות חלולות ושטוחות שנחזות כשנונות, אולם מה לשנינה ולחוכמה אי פעם.
תגידו מה שתגידו, זה יבול לגמרי לא רע.
יבול לגמרי לא רע למי שלא זרע אף פעם ולו זרע.
מעניין מה היה אומר על זה איזופוס קשישא, שחשב, בתמימותו, שיתרונה של הנמלה על הצרצר הוא סוג של אקסיומה?
לא עוד, היום הצרצר מושל בכיפה.
את מלאכתו עושים כמה סינים דפוקים שעובדים עבור חצי לירה.
---
אני יכול להמשיך לגלוש במדרון המדמנה עוד תקופת חיים אחת לפחות.
אולם כמי שנמצא בישורת האחרונה, סומא עלי להזדרז או להגיד פק אוף, הבעיה שלכם, אתם יצרתם אותה, תיהנו ממנה.
שלא מבחירה, אני ממשיך לעשות את מה שעשיתי כל חיי, משמיע את קינתה של היצאנית בבית מרחץ טורקי, שם אף אחד לא נוטה אוזן לשמוע שכן איש מהם, לא נזקק לשירותיה.
יש שנידונו לשתות את כוס התרעלה, יש ששותים אותה מרצון ויש שמגישים לך אותה.
בינתיים המגישים מושלים בכיפה.
* butt, נשמע אותו הדבר אבל הוא אחוריים, תחת
כותב, מבקר ומייחל.
